השעון שנקבע במסילה
עד אמצע המאה התשע עשרה נהגה כל עיירה באירופה ובאמריקה לכוון את שעוניה לפי מהלך השמש שמעליה, כך שהצהריים הוגדרו ברגע שבו הגיעה השמש לנקודה הגבוהה ביותר בשמי אות ו מקום. הפרשי הזמן שנוצרו בין יישובים סמוכים היו זעירים, כמה דקות בלבד וכל עוד המרחקים נחצו בקצב של סוס ועגלה לא היה בהם כדי להטריד איש. הרכבת שינתה את המצב מיסודו, שכן היא חצתה בשעות אחדות מרחקים שהפרידו ביניהם עשרות דקות של זמן שמש ולוח זמנים שנכתב לפי שעונה של תחנת המוצא הפך לחסר פשר בתחנת היעד.
תגובתן הראשונה של חברות הרכבת לא הייתה קריאה לרפורמה לאומית אלא פתרון מקומי וצר: כל חברה הכריזה על זמן פנימי משלה, בדרך כלל זמנה של עיר המטה שלה וחייבה את כל תחנותיה לכוון אליו את השעונים. בבריטניה נודע ההסדר הזה בכינוי "זמן הרכבת" ובשנות הארבעים של אותה מאה כבר פעלו לפיו רוב הקווים. בארצות הברית, שבה התחרו זו בזו חברות רבות, הצטברו עשרות זמני חברה שונים בזה אחר זה ובתחנות מרכזיות אפשר היה למצוא על הקיר שורה של שעונים שכל אחד מהם הראה שעה אחרת. הוועידה שהתכנסה בוושינגטון בשנת 1884 קיבעה את ההיגיון הזה בקנה מידה עולמי כשחילקה את כדור הארץ לאזורי זמן הנמדדים ממרידיאן גריניץ'.
היסטוריונים אחדים חולקים על התיאור הזה, לא משום שהעובדות שגויות אלא משום שהוא מייחס לרכבת תפקיד בלעדי שאין לה. הטלגרף, הם מזכירים, הוא שאפשר להעביר אות זמן מדויק ממצפה כוכבים אל רשת שלמה של ש עונים ובלעדיו לא היה לזמן התקני מנגנון הפצה כלשהו. יתר על כן, קבלתו של ההסדר הייתה איטית ושנויה במחלוקת הרבה יותר משנהוג לספר: ערים לא מעטות דבקו בזמן המקומי שלהן שנים ארוכות אחרי שהרכבות שעברו בהן כבר פעלו לפי זמן אחר, עיתונים מקומיים תיארו את ההאחדה כהשתלטות של חברות מסחריות על נכס ציבורי וההכרה החוקית בזמן התקני הגיעה בבריטניה רק ב-1880 ובארצות הברית רק ב-1918, עשרות שנים אחרי שהפרקטיקה כבר השתרשה.
מן הפולמוס הזה עולה תמונה מאוזנת יותר: הרכבת לא יצרה את הזמן התקני לבדה, אך היא זו שהפכה את היעדרו למחיר יומיומי מוחשי; הטלגרף סיפק את האמצעי הטכני והמדינה סיפקה באיחור את החותמת המשפטית. חשיבותה של הפרשה חורגת מתולדות מדידת הזמן, משום שהיא מדגימה כיצד מוסכמה שרירותית לחלוטין - החלוקה לאזורים ברוחב חמש עשרה מעלות - נתפסת כטבעית ומובנת מאליה ברגע שתשתיות שלמות תלויות בה. השעון שעל הקיר אינו מודד את השמש שמעל הראש, אלא את ההסכמה שנדרשה כדי שרכבות יגיעו בזמן.
מהו הרעיון המרכזי של הקטע?
התשובה הנכונה וההסבר
התש ובה הנכונה: ג. הרכבת האיצה את המעבר לזמן תקני אך לא חוללה אותו לבדה
הקטע כולו בנוי על המהלך הזה: הרכבת הפכה את היעדר הזמן התקני לבעיה יומיומית, ואילו הפסקה השלישית מסייגת ומראה שהטלגרף והמדינה מילאו אף הם תפקיד. הפסקה הרביעית מנסחת זאת במפורש. (1) שגויה - הוועידה קיבעה בקנה מידה עולמי היגיון שכבר פעל בחברות הרכבת. (2) מציגה כמסקנת הכותב טענה שהקטע מייחס לעיתונים המקומיים בלבד. (4) מייחסת לכותב עמדה ערכית על דיוק שאין לה זכר בקטע.
על פי הקטע, מה איפשר להפיץ אות זמן מדויק אל רשת של שעונים?
התשובה הנכונה וההסבר
התשובה הנכונה: א. העברת אות ממצפה כוכבים באמצעות הטלגרף
זה נאמר במפורש בפסקה השלישית: הטלגרף הוא שאפשר להעביר אות זמן ממצפה כוכבים אל רשת שעונים ובלעדיו לא היה מנגנון הפצה. (2) מתארת חלוקה מוסכמת של המרחב, לא אמצעי הפצה. (3) שורת השעונים בתחנות היא תסמין של הבעיה ולא פתרונה. (4) החקיקה הגיעה מאוחר מאוד ואינה אמצעי טכני להפצת אות.
מה תפקידה של הפסקה השלישית בקטע?
התשובה הנכונה וההסבר
התשובה הנכונה: ד. לסייג את הייחוס הבלעדי של ההאחדה לרכבת
הפסקה פותחת ב"חולקים על התיאור הזה... משום שהוא מייחס לרכבת תפקיד בלעדי שאין לה" וכל מה שבא אחריה משרת את הסיוג הזה. (1) שייכת לפסקה הראשונה. (2) הפסקה עוסקת בהתקבלות בקרב ערים וציבור, לא בקרב חברות הרכבת. (3) היא ההגזמה הקלאסית - ההיסטוריונים מוסיפים את הטלגרף כגורם הכרחי, אך אינם טוענים שהוא לבדו ביטל את הזמן המקומי.
השלימו את המשפט: לפי הקטע, ___, ואילו ___.
התשובה הנכונה וההסבר
התשובה הנכונה: ב. חברות הרכבת אימצו תחילה זמן פנימי משלהן / ההכרה החוקית הגיעה עשרות שנים לאחר מכן
שני חלקי המשפט נאמרים במפורש: הפסקה השנייה מתארת את הזמן הפנימי של כל חברה והפסקה השלישית מציינת את 1880 ואת 1918 כמועדי ההכרה החוקית - עשרות שנים אחרי שהפרקטיקה השתרשה. (1) סותרת את הקטע, שמדגיש קבלה איטית ולא ביטול בבת אחת. (3) הופכת את סדר הזמנים: זמן הרכבת פעל בבריטניה בשנות הארבעים והוועידה התכנסה ב-1884. (4) הופכת את עמדת העיתונים, שתיארו את ההאחדה כהשתלטות מסחרית.
המילה "פשר" בפסקה הראשונה משמעה בהקשרה:
התשובה הנכונה וההסבר
התשובה הנכונה: ג. משמעות
"לוח זמנים... הפך לחסר פשר בתחנת היעד" - כלומר חדל להיות מובן. (1) היא המלכודת הצלילית: פשר ופשרה קרובות בצליל ורחוקות במשמעות. (2) ו-(4) מתארות תכונות שאפשר לייחס ללוח זמנים, אך לא את מה שנאמר עליו כאן - הבעיה אינה שהלוח נעשה לא מדויק אלא שאי אפשר להבין אותו.
עם איזו מן הקביעות הבאות היה מחבר הקטע מסכים?
התשובה הנכונה וההסבר
התשובה הנכונה: א. מוסכמות מדידה נראות טבעיות ברגע שתשתיות תלויות בהן
זו בדיוק המסקנה של הפסקה הרביעית: החלוקה לאזורים ברוחב חמש עשרה מעלות שרירותית לחלוטין ובכל זאת היא נתפסת כמובנת מאליה מרגע שתשתיות תלויות בה. (2) הפוכה - הקטע מדגיש שהחקיקה פיגרה עשרות שנים אחרי הפרקטיקה. (3) מייחסת לכותב שיפוט מזלזל כלפי הערים, ואילו הוא מביא את התנגדותן כטענה בעלת היגיון. (4) נסתר ת על ידי הקטע עצמו, שבו דווקא השיטה חסרת הבסיס האסטרונומי המקומי היא ששרדה.